גזר דין בתיק ת"פ 1685-08-11

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות: דרישת נכס באיומים ועבירת גניבה. בדיון שהתקיים לפני ביום 19.11.11 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן. הצדדים הודיעו כי לבד מהסכמה באשר לתיקון כתב האישום והודיית הנאשם בעובדותיו אין הסכמה ביניהם באשר לעונש. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי בטרם טיעונים לעונש יתקבל תסקיר משירות המבחן.

על פי כתב האישום המתוקן הודה הנאשם כי ביום 29.7.11 סמוך לשעה אחת עשרה בערב, נכנס הנאשם לחנות בתחנת דלק בעיר ראשון לציון, כשהוא מרכין ראשו ומכסה עיניו באמצעות ידו. הנאשם ניגש לקופאית ואמר לה "תוציאי הכול אם את לא רוצה שיהיה לך בעיות." אחר הדברים האלה נגש הנאשם לקופה שהייתה סמוך למקום בו עמדה הקופאית. אותו זמן נכנס לחנות המתדלק בתחנת הדלק. משהבחין בו הנאשם חזר למקומו בחזית דלפק החנות. המתדלק ישב סמוך לקופאית. בשלב הזה אמר הנאשם למתדלק: "אם אתה לא רוצה בעיות תשב במקום ואל תעשה בעיות". בכתב האישום נאמר כי באמרו דברים אלה, ידיו של הנאשם היו בכיסי מכנסיו.

בשלב הזה אמר הנאשם לקופאית להוציא הכסף מהקופה. הקופאית עשתה כדבריו והוציאה סך של 1,309 ש''ח מהקופה, הניחה אותו על הדלפק. הנאשם נטל הכסף הכניסו לכיסו ויצא מהחנות.

באותן נסיבות היה הנאשם תחת השפעת אלכוהול.

בדיון שהתקיים ביום 24.1.11 ביקש הנאשם באמצעות בא כוחו לקבל חוות דעת הממונה על עבודות שירות בשב''ס (להלן - "הממונה") שיחווה דעתו בשאלה האם יכול הנאשם לרצות עונש מאסר בעבודות שירות. התביעה הסכימה לקבלת חוות דעת אלא שחזרה על עמדתה באופן עקבי כי העונש לו תעתור יהא מאסר בפועל "ממש" ולא כזה שירוצה בעבודות שירות. ראוי לציין כי עובר לדיון הנ''ל התקבל תסקיר משירות המבחן אשר המליץ להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל הנאשם ואם יוטל מאסר אזי ממליץ שירות המבחן כי עונש זה ירוצה בעבודות שירות.

בדיון שהתקיים ביום 27.2.12 טענו הצדדים לעונש.

התביעה חזרה על עמדתה באופן עקבי כי העונש לו היא עותרת הוא מאסר בפועל. עיקר עמדה זו של התביעה מבוסס על חומרת המעשה. לגבי התביעה אין באמור בתסקיר שירות המבחן המפרט נסיבות חשובות ומהותיות להימנע מגזירת מאסר על הנאשם, כדי לשנות מעמדתה.

בא כוח הנאשם עתר לקבל המלצת שירות המבחן. עיקר טיעונו נעוץ בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובעיקר על האמור בתסקיר שירות המבחן.

מטעמים ברורים לא אפרט האמור בתסקיר אומר אך זאת כי כדרכו של שירות המבחן, גם הפעם מדובר בתסקיר מפורט, מקיף הנוגע בכל העובדות הרלבנטיות לענישה. שירות המבחן ערך אבחון לנאשם והתרשם כי ביצוע העבירה בא על רקע משבר אישי ולאו דווקא על רקע התנהלות עבריינית של הנאשם. שירות המבחן התרשם כי אין מדובר בבחור בעל דפוסים תוקפניים או אלימים באישיותו.

לפי חוות דעת שירות המבחן, שליחת הנאשם למאסר בפועל בעיתוי הנוכחי תהיה הרסנית.

כשאני בוחן עמדת התביעה, אני סבור כי לבד מהנוסחה של חומרת העבירות אין התביעה מתמודדת עם האמור בתסקיר שירות המבחן. אכן, המעשים שביצע הנאשם חמורים, אך השאלה היא שאלה של איזון. האם יש מקום, כדרכה של התביעה להחמרה בדין, לגזור על הנאשם עונש מאסר שיביא להתדרדרותו של הנאשם, ובכך למעשה לפגיעה באינטרס ציבורי שיש בשיקום הנאשם, או שמא ליתן לנאשם הזדמנות ולא לגרום להתדרדרותו? 

אין לשכוח כי חלק בלתי נפרד מהאינטרס הציבורי הנעוץ בהעמדת אדם לדין פלילי הוא שיקומו, או שמא אומר פגיעה באינטרס הציבורי תהיה מניעת שיקומו של אדם. אני סבור שעל התביעה לשקול אינטרס ציבורי במובן הרחב של המונח ולא אך במובן הצר של חומרת העבירה.

אין גם לשכוח ויש לקחת בחשבון שיקול נוסף שהתביעה התעלמה ממנו בעמדתה העונשית והוא ההודיה במעשה תוך חסכון מזמן שיפוטי כמו גם הפנמת המעשה האסור והחרטה. אני מקבל כעובדה שהנאשם הפנים הלקח ממעשיו האסורים, וכי ההליכים הפליליים השיגו התוצאה הרצויה. בעיקר תוצאת החרטה על המעשה האסור. חרטה על המעשה היא גמול של ההליך הפלילי שאין להתעלם ממנו.

אשר על כן, אני סבור כי האיזון הראוי בין המעשים שביצע הנאשם לבין נסיבותיו האישיות כמו גם לבין האמור והמומלץ בתסקיר שירות המבחן הוא בהשתת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

6 חודשי מאסר בפועל.

עונש המאסר ירוצה בעבודות שירות כפי חוות דעת הממונה  אשר עותק ממנה מצוי בידי הנאשם הוא יודע פרטיה לרבות מועד תחילת העבודות - 20.3.12.

7 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה מן העבירות בהן הורשע לרבות ניסיון לעבור עבירה כאמור.

בנסיבותיו של הנאשם איני משית עליו עונש של קנס אלא מחייבו לחתום על התחייבות לפיה אם תוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע או ניסיון לעבור עבירה כאמור, ישלם סך של 3,000 ש''ח.